אורות האמונה בני משה - כוח האמונה - מידה כנגד מידה
http://www.hamikdash.co.il/שכר-ועונש.htm

1.1 שכר ועונש

כדי שתפילותיו ובקשותיו של אדם יתקבלו, עליו להיות זכאי לקבלת הפרס הזה. את הזכות הזאת הוא מקבל על ידי מעשים טובים, לפי העיקרון של המידה נגד מידה.

הסולם שבו נוטים אנשים לסווג את המצוות (מצווה "גדולה", מצווה "קטנה") אינו ישים לחלוטין בדין שמים. הקב"ה בוחן את שורש הדברים, כולל התולדות של המעשה והכוונות של המעורבים.

דווקא המצוות הפעוטות לכאורה, שהאדם רגיל לדרוך עליהן עם "עקב" רגלו, הן אלה שמעלות את האדם מעקב רגלו למעְלָה בסולם האמונה! כדי לטפס למעלה - אתה מגביה את העקב.

לפעמים חיוך קטן או מילה של עידוד לאדם זר שנמצא במצב נפשי קשה, יכול להציל אותו מאבדון. השכר על כך יכול להיות גדול יותר מנתינת סכום כסף נכבד לאדם נזקק. לכן, לא כדאי לפספס מצוות. מה שנחשב פעוט לאדם מסוים יכול להיות מאוד חשוב לאדם אחר, בנסיבות מסוימות.

ככל שהמעשה הטוב הוא יוצא דופן ביחס לסביבה, כך השכר יהיה גדול יותר. למשל, אם בעיר מסוימת כולם נמנעים מגמילות חסדים, אותו אחד שהולך נגד הזרם וגומל חסדים, השכר שלו גדול בהרבה מאדם שנמצא בסביבה שכולה גומלת חסדים.

אחריות: קבלת אחריות זאת מידת המלכות. כשאדם חוטא, הדגש אינו על עצם החטא, אלא על ההתנערות והסרת האחריות! על הכול שופט הקב"ה את האדם (שיחות מוסר, מאמר כ').

1.1.1 איך מתייחסים ל"זמן הנסיעות"?

האדם נשפט על כל רגע ורגע. אין בעיה איך לשפוט רגעים שהם עשיית מצוות או עשיית עבירות. השאלה מה קורה עם הרגעים בהם אדם לא עושה לא עבירות ולא מצוות (למשל, כשהוא אוכל או ישן). כיצד שופטים את הזמן הזה?

כשאדם מתכוון לעשות מצווה, מאותו הרגע, כל פעולותיו ייחשבו לו "זמן מצווה". לחלופין, אם אדם עושה עבירה, מאותו רגע ואילך כל הזמן שיחלוף ייחשב לו "זמן עבירה". אך אם תוך כדי כך ייעשה ולו מצווה קטנה, המונה עובר למצב של זמן מצוות. זאת סיבה נוספת, שגם אם מזדמנת לפניך מצווה קטנה ממש, אסור להחמיץ אותה, כי היא יכולה להיות עם השפעה רבה מאוד (ראה "חובת הלבבות", שער עבודת האלוקים פרק ט).

1.1.2 אין עונש, יש מציאות

במהלך חיינו אנחנו חווים חוויות טובות, אולם יש מצבים בהם אנו מרגישים שקיבלנו "עונש". חשוב להבין שבורא העולם ברא את העולם ללא "עונש".

כשאדם מכניס את האצבע לתוך שקע של חשמל, הוא מתחשמל. ההתחשמלות היא לא "עונש", אלא מציאות.

אם נוגעים בקומקום רותח, היד נכווית. זאת מציאות. אדם שמודָע למציאות ובכל זאת נוגע בקומקום הרותח ונכווה, ייחשב לאוויל או חסר דעת אם יתייחס לכוויה כאל "עונש" (ר' יצחק מהדב).

ניקח לדוגמא אב לילד שובב. כשהילד עדיין קטן, האבא מכסה במכסי פלסטיק את שקעי החשמל, כדי שהבן לא ידחוף לשם ברזלים ויתחשמל. כשהילד כבר גדל קצת, ומתחיל לשלוף את המכסים, האבא מזהיר את בנו שלא להתעסק עם החשמל ועם מכשירים חשמליים. ליתר ביטחון מסדר האב הגנות מפני התחשמלות בלוח החשמל. אך הנה, למרות האזהרות הילד פותח ומפרק את המכשיר החשמלי ונוגע בחוטים גלויים. לאחר שהוא מקבל מכת חשמל (ולא קורה לו אסון בגלל ההגנות שאביו שם), הוא מאשים את אביו שהוא מתאכזר אליו ומעניש אותו.

מה אנחנו לומדים מכך?

  • הקב"ה הוא זה שברא את העולם ורק הוא יודע את השורש של כל מציאות ומציאות בחיינו.
  • הציוויים שבתורה לא באים כעונש או כניסיון לצמצם את מרחב החופש שלנו, אלא כדי להגן עלינו, לבנות עבורנו סביבה טובה יותר ולהיטיב אתנו.
  • כשאדם עובר על ציווי שבתורה, הוא פוגע בהגנות. הוא כמו הילד ששולף את המכסים משקעי החשמל. כאשר אדם עובר על ציווי התורה הוא מכניס את עצמו לתוך מציאות של "עונש". אולם אם הוא יִלמד תורה ויחכים, הוא יבין עד כמה הוא צריך להודות לבורא העולם שנתן לו את "העונש".
  • ככל שנלמד תורה נבין, שהמגבלות שהתורה מטילה עלינו, הם בעצמם מקור לכוחנו, ושבלעדיהן, היינו מתחננים לבורא העולם שיאפשר לנו לקיים את המגבלות האלה מרצוננו.

1.1.3 אין קיזוז של המעשים הטובים מול המעשים הרעים

על כל מעשה שהאדם עושה הוא נשפט. אם באותה פעולה הוא עשה מעשה טוב מעורב במעשה לא טוב, הוא יישפט וייענש על החלק הלא טוב ויקבל שכר על החלק הטוב.

למשל, אם עזרת לחבר, אבל תוך כדי העזרה ביישת אותו, תקבל שכר מלא על העזרה שהגשת לו, ותעמוד גם לדין על שהלבנת את פניו. קיזוז המעשים יכול להיות רק באופן שהשכר והדין הם באותו תחום. למשל, במקרה שהאדם עושה מצווה ששכרה להאריך את חייו ועבירה שמקצרת את חייו.

ישנם מצבים בהם עשיית "תשובה" רק ממתיקה את העונש, אך עדיין התיקון לכל עבירה ועבירה צריך להיעשות. איך זה נעשה? הקב"ה מזמן את האדם שחטא (ועשה תשובה), או בגלגול הנוכחי או בגלגול אחר, ומעמיד אותו במצב שבו הוא מקבל את כל התנאים לתיקון העוול שעשה. זהו רגע האמת שבו בוחנים את הנשמה אם התשובה אכן הייתה שלמה. במעשים.

1.1.4 שלמות המעשה

לשלמות המעשה יש חשיבות עליונה. לומדים זאת בבִּרכת "המוציא לחם מן הארץ" שמברכים על הלחם. לפי ההלכה, בארוחות של שבתות וחגים צריך לברך המוציא על שני לחמים שלמים. ההלכה קובעת שאם יש שתי לחמניות קטנות ושלמות, מול שתי חלות מפוארות ולא שלמות, עדיף לברך על שתי הלחמניות השלמות!

הדרגה הגבוהה של שלמות המעשה, היא עשיית המצווה לשם שמים. איך אפשר לדעת שאתה עושה את המצווה לשם שמים?

אם אתה עצמך לא נהנה כלל – הנאה חומרית של כבוד או ממון- מהמצווה שעשית, אז זה נחשב שעשית לשם שמים.

ההבדל בין דבר שלם לדבר "כמעט שלם", הוא הבדל של שמים וארץ. זה כמו שיגידו לגבי מאכל מסוים, שבטוח כמעט במאה אחוזים שהוא אינו רעיל, אבל אם הוא רעיל, הוא מכיל רעל קטלני. לא הרבה אנשים היו אוכלים את המאכל הזה. דבר שאינו שלם יש בו ספק (ספק בגימטרייה = עמלק = 240), והיצר יודע לקחת את הספק, אפילו אם הוא קטן, ולתקוע שם יתד.

1.1.5 קבלת הייסורין

" אַשְׁרֵי, הַגֶּבֶר אֲשֶׁר-תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ-הּ; וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ" תהילים צ"ד, י"ב.

מטרת הייסורין היא לזכך אותנו ולהביא אותנו לחיזוק אמונתנו בקב"ה. בפועל, עלינו להבין במה טעינו בעבודת השם. עצם הבנת מקור הטעות זה העיקר, כי אדם שחוטא ואינו יודע שהוא חטא, לא יוכל לתקן את עצמו לעולם. מצד שני, ידיעת מקור החטא, יימנע מאתנו לחטוא שוב, אלא אם כן האדם חוטא במזיד ובכך מכניס את עצמו למסלול של ניתוק מהקב"ה.

מה נחשב לייסורין? אפילו המטרד הקטן ביותר כבר נחשב לייסורין. אם אתה מתכוון לפתוח ספר בעמוד מסוים, והוא לא נפתח בעמוד שרצית, גם זה נחשב לייסורין. כמובן, שגם דברים קשים יותר נכנסים בגדר ייסורין. אחד הדברים המדהימים שקורים לאנשים שמתחילים לקיים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", שיותר ויותר פעמים הם רואים שהדברים הקטנים מסתדרים להם (פותחים ספר בדיוק בעמוד שרצו, או בדיוק במקום שחיפשו את התשובה). כאשר צדיק מחפש מפתח לדלת מתוך צרור ענק, המפתח הראשון שיבחר באקראי יהיה המפתח המתאים. אכן, מי שאינו אמור לסבול ייסורין, נמנעים ממנו אפילו הטרדות הפעוטות ביותר.

"אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין" גמרא, ברכות, דף ה' עמוד א.

הייסורין הם לא עונש, אלא הם תוצאה מכך שאנחנו מתנתקים לפעמים – מחמת חטאינו - מהקב"ה. יש שלא מודעים כלל לעניין של החיבור עם הבורא, ויש שבזדון ובמודע מתנתקים. הקב"ה מביא את הייסורין על האדם מתוך אהבתו אליו, כדי להזכיר לו שכדאי לו להיות מחובר לבורא. לעומת זאת, מי שהקב"ה לא חפץ ביקרו, הוא נותן לו את כל צרכיו ( כדי שלא תהיה לו סיבה לפנות לבורא העולם). ראינו זאת עם הנחש, שלאחר שהחטיא את האדם הראשון, הקב"ה קילל אותו בכך שתמיד האוכל יהיה מזומן בשבילו. נחש לא צריך לחפש אוכל, תמיד יהיה לו אוכל. כל זה בשביל שלא תהיה לו סיבה לפנות לבורא העולם!

משל לכך (שהקב"ה מביא ייסורין על האדם בשביל לחבר אותו אליו), ניתן להביא מגביר נדיב, שבכל יום מוקדם בבוקר היה פותח את דלת ביתו הפונה לרחוב, מוציא שולחן גדול, ומניח עליו מאכלים ושתייה לרוב. קבוצה של יתומים שהיו רגילים לעבור שם בכל בוקר, היו מוצאים את השולחן הערוך לכבודם, ונהנים מארוחה טובה ומזינה. חלקם ידע מי מביא את האוכל, וחלקם בא ואכל מבלי לחקור יותר מדי. עם השנים התרגלו כבר היתומים מאד לדבר, עד שכבר כולם שכחו את המאכיל. כעבור זמן נוסף, הם אף החלו לחרף ולגדף אותו, היו גם כאלו שמתוך ליצנות החלו לזרוק אבנים על חלונו.

כשראה זאת הגביר, החליט להפסיק להוציא את האוכל למשך מספר ימים. היתומים הרעבים החלו לחקור, מאיפה היה מגיע האוכל כל השנים, הם הבינו שהיה זה מתוך אותו בית שהם זרקו עליו אבנים. התביישו היתומים על כך שגמלו רעה למיטיבם. לאחר זמן מה חזר הגביר שוב להוציא את האוכל, עכשיו ידעו היתומים לברך ולהודות לאותו גביר על נדיבות ליבו, ועל כך שמחייה אותם עם האוכל הזה.

1.1.5.1 הבדל בין ייסורין מחמת הניתוק מהקב"ה, לבין ייסורין מתוך אהבה

"אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר (איכה ג): 'נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. פשפש ולא מצא, יתלה בבטול תורה שנאמר (תהילים צד): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח" גמרא, ברכות, דף ה' עמוד א.

אם הייסורין הן כאלה שהאדם יכול להמשיך ללמוד תורה, אלה ייסורין מאהבה. כלומר, הייסורין אינם מחמת עוון, אלא הם כדי להגדיל את שכרו בעולם הבא.

לעומת זאת, אם הייסורין מונעים מאדם להתפלל וללמוד תורה, אלה ייסורין שלא מתוך אהבה. כלומר, מחמת ניתוקו מהשם באים עליו ייסורין כדי להזכיר לו את הקב"ה.

בכל מקרה, כאשר באים ייסורים על האדם, עליו לחפש במה עליו להשתפר לפי העיקרון של מידה כנגד מידה. אדם צדיק, על ידי שהוא מקבל ייסורין, הוא יכול לפטור את העולם כולו מצרות. קבלת הייסורין של הצדיק יכולה להיות על ידי כך שהוא ער לצרותיהם של אחרים, ומשתתף בצערם ובכאבם. הצדיק גם יכול לקבל פיזית ייסורין על עצמו- למען הכלל. דוגמה לקבלת ייסורין ע"י הצדיק ניתן למצוא בגמרא (בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב) המספרת על רבי אלעָזר (בנו של רבי שמעון בר יוחאי) שהיה מזמין את הייסורין בלילה, ובבוקר היה מבקש מהייסורין לעזוב אותו כדי שיוכל ללמוד תורה.

"...רבי אלעזר ברבי שמעון...קביל עליה יסורי [קבל על עצמו ייסורין]; באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי [בערב היו מקפלים תחתיו במשכבו ששים לבדים], לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא ויבא [בבוקר מושכים מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב: דם לקוי, שהלבין: שזבו ממנו מִשְּחִין שבא עליו]; למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא, ואכיל להו, וברי [בבוקר אשתו הייתה מכינה לו מאכלים, היה אוכל ומבריא]; ... באורתא אמר להו [בערב היה אומר אל הייסורין]: אחיי ורעיי בואו! בצפרא אמר להו: זילו מפני ביטול תורה [ובבוקר היה אומר להן: לכו מפני ביטול תורה]"

הגמרא בהמשך משווה בין מעלתו של רבי אלעזר מול מעלתו של רבי יהודה הנשיא, לבסוף מוכרע שמעלתו של רבי אלעזר גדולה יותר מפני שקיבל עליו ייסורין.

1.1.5.2 איך תדע שמעשיך רצויים לפני השם

כאמור לעיל - הייסורין באים בשביל לקרב אותך לקב"ה. מכך נבין, שכאשר באים על האדם ייסורין יש בכך אות וסימן שמעשיו רצויים לפני השם. אם מעשיו לא היו רצויים, השם לא היה חפץ בו לקרבו אליו ע"י הייסורין.

דרך נוספת בשביל לדעת האם מעשיך רצויים:

  • מעשיך רצויים לפני השם - אם כשאתה בא לעשות מעשה טוב, אתה מקבל סיוע משמיים, וכשאתה בא לעשות מעשה לא טוב, מעכבים אותך משמיים מלעשות רע.
  • מעשייך אינם רצויים לפני השם - אם קורה להיפך. כלומר, כשתרצה לעשות מעשה טוב, משמים מעכבים אותך וכשתרצה לעשות מעשה רע, יימשכו אותך לכיוון של עשיית הרע.

הבחינה המעשית מאוד פשוטה:

נסה להיזכר במעשים הטובים שעשית לאחרונה. האם הייתה לך סייעתא דשמייא? כלומר, האם הרגשת שמשמיים מסייעים בידך לעשות את המעשה הטוב. למשל, קיבלת הזמנה ללכת לברית של חבר באמצע היום, ולמרות שבדרך כלל אתה לא פנוי בשעה שכזאת, הנה דווקא באותו יום התבטלה לך פגישה, והתפנה לך לפתע זמן להשתתף בברית. זה נראה כאילו שמשמים פינו לך את הזמן הזה, בשביל שתוכל לקיים את המצווה הנפלאה של להשתתף בברית.

לאחר מכן, נסה להיזכר במעשה לא טוב שעשית לאחרונה. האם משמיים גרמו לך עיכוב בעשיית המעשה? למשל, אתה שכיר, ובאמצעו של יום העבודה החלטת לצלצל לאדם, שאתה יודע שהשיחה אתו תהיה מאוד ארוכה, וללא שום קשר לענייני העבודה. רגע לאחר שהרמת את הטלפון, הממונה שלך נכנס פתאום לחדר, ומבקש ממך לעשות ברגע זה משהו דחוף. דבר זה מנע ממך את גזל זמן העבודה למטרה פרטית.

1.1.5.3 איך משתמשים לטובה בייסורין

· מחפשים מה עלינו לתקן, לפי העיקרון של מידה כנגד מידה.

· הייסורין הופכים אותנו לרגישים יותר לצרותיהם של אחרים. בכך אנו מגדילים את הסיכוי שלנו לעשיית מעשי חסד מתוך רצון והבנה.

· כשרואים ייסורין הבאים על מישהו אחר, עלינו ללמוד מכך מוסר לעצמנו. יש סיבה שהקב"ה הראה לנו את הייסורין שלו. זה נכון גם ברמה אישית. וגם ברמה של כלל עם ישראל (כשאנחנו רואים את האסונות שפוקדים את אומות העולם, עלינו לקחת מוסר לעצמנו כעם).

· אם נדע להודות לבורא העולם על הייסורין, באותה המידה בה אנו מודים לו ושמחים על חסדיו, זה יהיה סימן לעבודת השם אמיתית. זה גם פותח בפנינו את שערי התפילה למילוי כל בקשותינו!

· לעיתים כל התכלית של הייסורין זה רק בשביל להזכיר לאדם שעליו להרים את הראש ולדבר עם הבורא!

· אדם הסובל ייסורין, והוא מתפלל על אחרים, תפילותיו מתקבלות הרבה יותר מאשר אדם אחר שאינו סובל ייסורין.

· אדם שמקבל על עצמו את הייסורין באהבה גמורה, יכול להציל את כלל ישראל מצרות גדולות.

· מי שמתייחס בלבו אל ייסורין כאל חסד, ומחפש בכל ייסורין את הטובה שתצא, יכול להגיע לקפיצות מדרגה ברוחניות. זאת מעלה נעלה מאוד ואפשר להגיע אליה רק בעבודה מדורגת. שהקב"ה לא יעמיד אותנו בניסיונות, אמן.

1.1.5.4 דוגמא אישית לקבלת הייסורין באהבה: הפריצה לבית שלנו

ה' בתמוז תשס"ח, שלוש לפנות בוקר. קול האזעקה - המתריע מפני פריצה, מנסר בחלל הבית, זינקתי ממיטתי ורצתי לסלון. אולם עד שהגעתי, הגנבים כבר הספיקו לגנוב מספר חפצים, ביניהם התיק של אשתי בו נמצאים מפתחות הבית והרכב.

למחרת, התחלתי מיד לטפל בעניין החלפת המפתחות והמנעולים. המנעולן הסביר לי שצריך להחליף גם את המנעולים של התנעת המכונית, וגם את של דלתות הרכב ותא המטען. "זה לוקח כמה שעות לטפל בכל זה." הוא הוסיף. עשיתי חשבון שעד שאקח לי מונית הלוך ושוב, כולל זמן הנסיעות, עדיף לי כבר להמתין במקום.

כהרגלי, פניתי לבורא העולם: "ריבונו של עולם, הרי אתה יודע שיש לי דברים הרבה יותר חשובים לעשות מאשר לטפל בהחלפת מנעולים ומפתחות. אני מבקש ממך, תראה לי למה שלחת אותי לכאן."

השעה הייתה כבר קרובה לצהרי היום. נכנסתי למזנון שמצאתי באזור והזמנתי לעצמי שניצל. המוכרת אמרה לי שהיא עדיין מסדרת את המקום וייקח עוד כחצי שעה עד שהשניצל יהיה מוכן. "יש לי זמן" אמרתי לה; הוצאתי את ספר "נועם אלימלך" וישבתי לקרוא. מספר דקות לאחר מכן, נכנס למזנון בחור צעיר בשנות השלושים לחייו. הוא נראה במצב רוח ירוד מאד. הוא החל לספר לבעלת המקום – אותה כנראה הכיר - את בעיותיו האישיות והתלבטויותיו הקשות, והיא, תוך כדי סידור המקום, שאלה שאלות וניסתה לעזור לו. השתדלתי להתרכז בקריאה, אך בעל כורחי מצאתי את עצמי מקשיב לשיחה המתנהלת. פתאום פנה אלי הבחור ושאל: "מה דעתך?".

מכאן ואילך התנהלה בינינו שיחה ארוכה. ניתחתי איתו ביחד את המצב, ובחנו את ההתלבטויות שלו. לא הרגשתי אמנם שאני מחדש לו חידושים גדולים, אולם בתום השיחה כשקמתי לשלם ולצאת, הוא אמר לי את המשפט הבא: "תודה רבה לך. תודה רבה. כשבאתי לפה הייתי בחוסר אונים מוחלט, ולאחר השיחה אתך הכול נראה לי הרבה יותר פשוט ולא מסובך. ממש הצלת את חיי."

כשחזרתי הביתה, סיפרתי לאשתי על מה שקרה. אמרתי לה שלו היה ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, הייתי מזמין שוב את אותם הגנבים לפרוץ לביתנו ולו רק בכדי להציל את היהודי הזה. מדהים לראות איך שהקב"ה מזמן את מי שצריך, למקום ולזמן הנכון. בכך הוא נותן את האפשרות לכל אחד לעשות את המוטל עליו.

בעקבות כך שלא רטנתי ונעצבתי על הפריצה, אלא אדרבא, שמחתי בכך וקיבלתי את הדבר באהבה - זיכה אותי השם בזכות נוספת.

למחרת שבתי אל אותה סביבה בשביל לשכפל את המפתחות של הרכב. הסיפור מאתמול חזר על עצמו שוב עם אדם אחר, העוזר של בעל הבית. גם הפעם הוא פנה אלי וביקש ממני עצה. המקרה שלו היה קשור לתחום מקצועי כיועץ עסקי וממש עזרתי לו. המקצוע שלי הוא אמנם לייעץ לאנשים, אך הוא לא ידע זאת כשפנה אלי.

לאחר המקרה השני, חשבתי לעצמי, הקב"ה הרי רואה מה משמח אותנו, ולכן הוא מְזַמן לנו עוד מצוות דומות.

הערה חשובה: מי שמחפש את ה"מקריות" בכל דבר, תמיד יוכל למצוא הסבר "הגיוני" שיאפשר לייחס את הכול ל"יד-המקרה". ייתכן שהבחורים (שמעולם לא הכירו אותי) פנו אלי בגלל הכיפה שעל ראשי (למרות שבשני המקרים הנושא לא היה קשור כלל ליהדות). זכות הבחירה, ליחס דבר למקרה או להשגחה, מעולם לא נלקחת מהאדם.

1.1.5.5 דוגמא אישית: ורחמיו על כל מעשיו (אוכל לחתולה וגוריה)

אלול תשס"ז, מספר ימים אחרי לידת בני נועם-ניסן. ישבנו בבית, ופתאום אנו שומעים נקישות בחלון הסלון, הסמוך לגינה של ביתנו. הבטנו לעבר החלון, הייתה שם חתולה שזה עתה המליטה. היא עמדה בצורה נחושה, בראש זקוף וידיים קדמיות ישרות, גוריה ניצבו עימה - והיא יללה. חשוב לציין שמעולם לא האכלנו את החתולה הזאת, היא הייתה חתולת רחוב. היא הביטה בי, הסיטה את ראשה לעבר גוריה, וממש דרשה ממני בעיניה להאכיל אותם. היא כאילו חשה שאבא לתינוק, להבדיל, יכול להבין את בקשתה. לקחתי קערה, מזגתי לה חלב טרי, והנחתי לידה.

ערב ראש חודש תמוז תשס"ט, חזרנו מביקור אצל הוריי. אמי מורתי שתחיה, הכינה כהרגלה מאכלים ומטעמים לרוב. בדרכינו חזרה, היא אף ציידה אותנו במרק גוֹנדי שבישלה, כשהוא ארוז בקופסת פלסטיק. כשהגענו הביתה השעה הייתה כבר לאחר חצות. פתחתי את תא המטען של הרכב וראיתי, שקופסת המרק לא הייתה סגורה היטב. המרק נשפך ולכלך את תא המטען. השעה הייתה מאד מאוחרת והייתי מאד עייף ותשוש. הדבר האחרון שהיה חסר לי עכשיו זה לעמוד ולנקות את תא המטען, אך בכל אופן התגברתי והשתדלתי לקבל גם את המטרד הזה באהבה וללא רטינות. אמרתי לאשתי שתלך לישון, ואילו אני נשארתי לנקות את תא המטען. כשהתחלתי בניקוי, ראיתי, שבתוך תא המטען הייתה פרוסה למזלי שקית ניילון, ובאופן פלאי המרק כולו נשאר על שקית הניילון ולא לכלך את המכונית, וזאת למרות שהחנייה של הרכב במקום עם שיפוע עולה. הבנתי שיש כאן משהו לא שגרתי. הרמתי את ראשי ושאלתי את בורא העולם: ריבונו של עולם, בטח יש לך סיבה לכך שהמרק הזה נשפך ברכב על השקית, ואפילו טיפה אחת לא לכלכה את תא המטען. אנא ממך פקח את עיניי כדי להבין."

הוצאתי את שקית הניילון עם המרק מתוך הרכב והנחתי אותה בזהירות על הרצפה. באופן פלאי גם עכשיו לא נשפכה אף טיפת מרק בדרך. כאשר סגרתי את תא המטען ראיתי לפתע את אותה חתולה (מלפני שנתיים) כשהיא עומדת עם גוריה החדשים על יד השקית, והם אוכלים את המרק בתאבון רב. כנראה, היא המליטה שוב ממש בימים האחרונים.

כמעט בכיתי מרוב התרגשות. אם הקב"ה זן ומפרנס את כל יצוריו, ושומע לתפילותיהם עד כדי כך שהופך אותי לשליח לחתולה, כדי להביא לה ולגוריה אוכל מבית הוריי, איך לא ישמע לתפילות שלנו?

1.1.6 קבלת ברכה מצדיק

כשאדם מגיע לדרגה של צדיק, הוא בונה עבור הכלל את התשתית הנצרכת להם בשביל להתקרב לקב"ה. אפשר לדמות זאת לכך, שהצדיק בונה את הכבישים והאוטוסטראדות, שהם כמו צינורות לבורא העולם, ואז יכול לבוא יהודי פשוט ולנסוע במסלול המהיר. אלמלא הצדיק, הדרך הייתה משובשת והיה קשה מאוד להתקדם.

כשצדיק מברך אדם, כדי שברכתו תחול, על האדם להיות עם זכות כלשהי, שבגינה תחול הברכה. מכיוון שהנושא רחב מאוד, אנסה לציין בראשי פרקים את העקרונות, ולבסוף אתן דוגמה אחת מהתורה:

אם תלך לצדיק ותבקש ממנו שיברך אותך, הברכה של הצדיק פועלת תמיד, אך עם ההסתייגויות הבאות:

  • הברכה לא חלה באופן אוטומטי. משמיים יזַמנו עבורך לבצע מצווה, שבזכות שתקיים אותה, תזכה שתשרה עליך הברכה (בתור שכר על המצווה שקיימת).
  • הקב"ה מזמן עבורך (בזכות ברכת הצדיק) מצבים שיאפשרו לך לעשות מעשים טובים. השכר שיגיע לך על המעשים הטובים האלה – לפי העיקרון של מידה כנגד מידה - יהיה בדיוק מה שביקשת להתברך בו.
  • אצל הקב"ה אין מושג של זמן. הוא רואה גם את העתיד של כל אחד מאתנו. לכן, לפעמים, הברכה של הצדיק פועלת מייד, כי הקב"ה יודע שתעשה בעתיד את מה שנדרש ממך כדי להיות זכאי לקבל את הברכה.
  • כשאתה מברך מישהו אחר, חשוֹב על מַשהו שבגינו הוא ראוי להיות מתברך: תכונה טובה, מעשה טוב שעשה, תפקיד ציבורי שממלא, זכות אבות וכדומה. הברכה שורה על מי שראוי להיות מבורך.
  • תקבל על עצמך לעשות מצוות חדשות שלא עשית עד כה, או להתחזק במצוות שאתה מקיים. ככל שהמאמץ הנדרש ממך יהיה גדול יותר, כך תקרב יותר את מועד ישועתך. לכן, כמעט תמיד, אחרי שהצדיק מברך, הוא מבקש ממך לקבל על עצמך מצווה חדשה שלא נהגת עדיין לעשות.
  • אם תקבל על עצמך לעשות מצוות במסירות נפש כנגד הטבע שלך, הקב"ה יעשה לך ניסים כנגד הטבע. המקרים של ריפוי חולים "כנגד חוקי הטבע" ו"בניגוד מוחלט למה שהרופאים קבעו" נובעים מכך.
  • יש קשר ישיר בין האב לבן. הבן תמיד יכול לזַכות את אביו. כלומר, בן שמתחזק בעבודת השם, הוא משמש כעין "תעודת ביטוח" לאביו (בחיי האב, וגם לאחר מותו). זה נכון גם לחיוב, כלומר, התחזקותו של הבן "מסייעת" לברכת הצדיק לחול על האב, וזה נכון גם לא עלינו לשלילה – כלומר, מעשי הבן מעכבים את הישועה לאב!
  • לעיתים הברכה של הצדיק פועלת מייד, אך מנכים מהאדם מזכויות שהשאירו לו אבותיו. השאלה היא: איזה זכויות תשאיר אתה לבניך?
  • "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר; וְשִׁנֵּי בָנִים, תִּקְהֶינָה" (ירמיהו ל"א, כ"ח). הבנים נענשים על חטאי אביהם כאשר הם ממשיכים במעשיו הרעים. אבל, אם הם עוזבים את דרכו הרעה של אביהם, הם לא נענשים על חטאי האב, והם אף מזכים את אביהם. לעיתים האב (הרשע) זוכה שברכתו של הצדיק תתקיים לגביו, בשל מצוות שעתיד לעשות בנו או נכדו!
  • התפילות ומהמעשים של האדם עבור עצמו, הם יותר חזקים אפילו מתפילותיו וברכותיו של גדול הדור! אם תתפלל על עצמך במקביל לתפילת הצדיק, תצליח יותר.

1.1.6.1 דוגמה: יוסף מבקש מהמצרים למול את עצמם

בשנות הרעב הגדול במצרים, כשיוסף ניהל את כל ענייני מצרים, באו אליו המצרים פעם אחר פעם וביקשו שיספק להם אוכל. בתחילה הם קנו את האוכל בכסף, אחר כך מכרו את אדמותיהם, ולבסוף כולם נהיו עבדים ליוסף. במדרש מסופר שיוסף ביקש מהמצרים למול את עצמם:

ר' אבא בר כהנא אמר כְּפָאָן לָמוּל" (בראשית רבה, מקץ, צ' ו')

כשקראתי את המדרש הזה לראשונה, לא הבנתי מדוע יוסף הצדיק ביקש מהם בקשה כל כך מוזרה. הרי לא מתאים לצדיק יסוד עולם כיוסף שיעשה זאת כדי לצחוק עליהם. עד שהקב"ה האיר לבסוף את עיניי:

המצרים הרי היו רשעים גדולים ועובדי עבודה זרה ולא עמדה להם שום זכות מצד עצמם. לכן, לפי הדין, כל המצרים היו אמורים למות ברעב. כדי שיוסף – הצדיק יסוד עולם - יוכל לזון ולפרנס את המצרים, הם היו צריכים שתהיה להם זכות כלשהי. יוסף חשב לעצמו: איזו מצווה תוכל ללוות את המצרים בכל רגע ותגן עליהם בעל כורחם, גם אם יתנהגו כרשעים? כך הגיע יוסף לרעיון לבקש מהם למול את עצמם. המצרים, אחרי שהתלוננו בפני פרעה ולא עזר להם, אכן מלו את עצמם, ובזכות המילה יוסף זן את כל הדור ההוא.

אפשר ללמוד מכך פרוש נוסף ל"דור שלא ידע את יוסף". מכיוון שהמצרים, בדורות שלאחר מכן, לא מלו את בניהם אחריהם, היה אפשר לעשות בהם שפטים.

1.1.6.2 עונש של צדיקים גדול יותר?

" וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד." תהילים נ', ג'.

הקב"ה מדקדק עם הצדיקים הקרובים אליו כחוט השערה. נשאלת השאלה: האם צדיקים נענשים יותר? והתשובה היא: לא. הצדק של הקב"ה הוא מוחלט.

הקב"ה בוחן כל מעשה שאדם עושה מכל ההיבטים: מה המעשה, מה אמרת, מה חשבת, מה היו כוונותיך, עד כמה השתדלת לעשות את המעשה, אילו מידות, רגשות ויצרים השתתפו בעשיית המעשה. כשיגיע הגמול על המעשה לפי העיקרון של המידה כנגד מידה, כל היבט והיבט בעשייה יקבל את הגמול המתאים – לטוב ולמוטב.

ככל שהאדם במעלה גבוהה יותר מבחינה רוחנית, ידקדקו אתו לעומק רב יותר. לעומת זאת, אדם שנמצא במעלה רוחנית נמוכה, תחילה יגמלו לו לפי הרובד הנמוך. לאחר מכן הוא יעבור "מסלול של היטהרות", שיכול לבוא או על ידי ייסורין או על ידי מערכת הענישה של עולם הבא. כשהוא יגיע למעלה גבוהה יותר ברוחניות, ידונו אותו מחדש, על הרובד העמוק יותר של מעשיו. כך זה ממשיך הלאה עד לזיכוך המלא. כלומר, אין הנחות. גם הרשע יטוהר מחטאיו הקטנים ביותר, ואף עימו ידקדקו לבסוף כחוט שערה. אך זה יהיה בשלבים.

עשיית תשובה כנה מקצרת או עוקפת תהליכים של זיכוך.

1.1.6.3 מהי תשובה?

"וְהָרָשָׁע, כִּי יָשׁוּב מִכָּל-חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת-כָּל-חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--חָיֹה יִחְיֶה, לֹא יָמוּת. כָּל-פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ: בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר-עָשָׂה, יִחְיֶה. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם אֲדֹנָי ה': הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה" (יחזקאל י"ח כ"א-כ"ג).

המושג "חזרה בתשובה" מתייחס לגבי כל מעשה ומעשה בנפרד! אומנם יכול אדם לקבל החלטה לתקן את כל המעשים הלא טובים שעשה בעבר, אך זאת החלטה כללית בלבד. בפועל, הוא יכול לעשות "תשובה" בכל פעם על מעשה אחד. מן התורה הדרישה מהאדם היא להבין לעומק מה היה חטאו בכל מעשה שחטא. לכן, אחרי המחשבה והחרטה הכללית, צריך האדם לתקן כל מעשה ומעשה בנפרד.

כעיקרון, אדם יכול להיות חוטא גדול בתחומים מסוימים, ובו-זמנית, "בעל תשובה" לגבי חטא ספציפי שעשה.

הדבר כמובן מותנה בכך, שאף באותם תחומים בהם הוא לא בסדר, הוא אינו חוטא חלילה בזדון. כתב על כך רבינו יונה בספר שערי תשובה שער א': "כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להישמר ממנו, גם אם הוא מעוונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל מומר לדבר אחד, ואת פושעים נִמנָה (כלומר, הוא משתייך לפושעים) וגדול עוונו מנשוא". מכאן נלמד, שכדי לא להיחשב כמומר לעבירה, צריך שהאדם ינסה לחזור בתשובה על כל העבירות. אכן, גם אם הוא אינו מצליח בשלב זה לשנות את כל טבעו והרגליו, כיון שמצפונו מייסר אותו, הוא כבר אינו בגדר מומר לעבירה, ואדרבא, הוא נחשב "בעל תשובה" על אותם החטאים שמהם הוא כן הצליח לפרוש.

שלבי התשובה לפי הרמב"ם: עזיבת החטא – להפסיק לעשות את המעשה, חרטה – להצטער על המעשה, וידוי דברים – לפרט במילים בדיוק מה עשה ולהבין מה הטעות, קבלה לעתיד – לקבל על עצמו לא לחזור על הטעות.

למשל, אם אתה נוהג לגנוב חבילות דפי צילום או ציוד משרדי ממקום העבודה:

עזיבת החטא: תפסיק לגנוב את הניירות.

חרטה: להצטער שגנבת.

וידוי דברים: לתאר במילים מה היה החטא ולמה הוא לא בסדר. בחשיבה בעל פה לא תמיד יורדים לשורש הבעיה. נסה לנסח במילים ובפירוט: למה גנבת, מה הביא אותך לגנוב, מה חשבת על המעשה, מה היה יכול למנוע ממך לגנוב, מה אתה יכול ללמוד כדי שיהיו לך כלים טובים יותר להתמודד עם מצבים שכאלו, איך אתה יכול לתקן את המעוות שעשית.

קבלה לעתיד: להחליט בלב שלם לא לגנוב יותר.

אחרי שביצעת את כל השלבים האלה, תיקנת את עצמך בהקשר לגניבה מהמשרד. כעת עליך לעבור לדבר הבא שעליך לתקן אצלך.

התשובה היא אחד החסדים הגדולים שעשה איתנו הקב"ה. היא אינה נחלת שומרי שבת או בעלי זקן ופאות בלבד. היא נחלת כל אדם. יש לא מעט מצבים שאנשים עושים תשובה שלמה בנושא מסוים, אולם הם נשארים עדיין - למרות רצונם - חוטאים בנושא אחר. זה כמו טיפוס במדרגות. בכל פעם אנו עולים עוד מדרגה ומתקנים עוד משהו אצלנו.

לא לשכוח שאפשר ורצוי להתפלל לבורא העולם שיעזור לנו בתהליך התיקון העצמי.
 
עדיף להזמין את הספר מאשר לקרוא חלקים במחשב. להזמנת הספר:
 
לפרק ההמשך בספר "כוח האמונה": אמונה תמימה