אתר הספר

"כוח האמונה"

בכדי שנפנים היטב את הדברים, ננסה לדמיין לעצמנו את הסיפור הבא:

תסריטן מוכשר הצליח לרכז את כל המעשים הרעים שעשית במהלך חייך; כל מקרה ומקרה של חטאים קטנים וגדולים, כעס וצעקות, גניבות פה-ושם וכל השאר. מכל הקטעים הללו ערך התסריטן את ה"סרט של החטאים שלך"- ריכוז של כל התגלות הרע שבך במהלך חייך, מהיום שנולדת עד עכשיו.

הוא יזמין את כל חבריך, משפחתך וכל מי שמכיר אותך, ויקרין על מסך ענק את "הסרט של החטאים" שלך. המחשבות שחשבת בזמן כל חטא וחטא יופיעו גם הן ככתוביות על המסך הענק. לדוגמא: כאשר יוצג על המסך כיצד הינך אומר לחברך שאינך יכול לעזור לו, יופיע בצד כיתוב (של מחשבתך): "לך מפה! אני לא סובל אותך על מה שעשית לי אתמול!". או למשל, כאשר יוצג בסרט איך שהינך אומר למישהו מידע שכביכול אמור להצילו מפני חבר משותף, יראו על המסך גם את כוונתך - להשפיל את אותו חבר.

כעת, הבה ונניח שאתה נחשב אדם חיובי מאוד, איש של חסד המייעד חלק עיקרי מזמנו למען הכלל, נותן צדקות לרוב, נעים הליכות ושכולם אוהבים ומוקירים אותך. עכשיו, כאשר כל אותם האנשים שמכירים אותך ואוהבים אותך יושבים במרוכז ורואים את הסרט של החטאים שלך, האם היחס שלהם כלפיך יישאר אותו דבר? או שמא הם יאמרו משהו כמו: "לא יאומן איך הוא הטעה אותי! איך יכולתי לחשוב שהוא אדם כזה נחמד!".

לאמתו של דבר, למרות הסרט הבלתי מחמיא, אתה באמת אותו אדם "נחמד" שכולם מכירים. לא השתנית. יש בך כוחות רבים של טוב. אכן, ביחד עם כל הטוב שבך מעורב גם חלק רע שלעיתים מצליח להשתלט עליך. אם צופי הסרט היו מפנימים את הכלל של "האור והחושך- בו זמנית", הם היו מבינים שאין לפניהם את התמונה השלימה של אישיותך. הם היו ממשיכים – למרות הכול- לראות את הצד הטוב שבך ולא היו פוסלים אותך באופן גורף. הדוגמה הזאת ממחישה עד כמה עלינו להפנים את הכלל הזה, עד שנגיע למצב, שאם יַראו לנו את ה"סרט" של חבר שלנו, נמשיך עדיין לראות בו גם את הצד הטוב שבו ולא לפסול אותו.

מהיום והלאה, לאחר שכל חבריך ראו את הסרט ופסלו אותך, אם אתה בעצמך תראה את חברך עושה מעשה לא חיובי, האם תעז לפסול אותו? הרי אתה רואה בסך הכול רק שתי דקות מתוך עשרות שנות חייו של "הסרט" של אותו חבר, אז אולי בחשבון הכולל הוא למעשה צדיק הרבה יותר גדול ממך?

כאמור לעיל, ראיית התמונה בכללותה, זה לא רק לראות את מכלול כוחות האדם, זה גם לראות את התמונה השלימה של כל מעשה ומעשה. כדי להמחיש זאת נתאר את המקרה הבא:

לאחר הקרנת הסרט הראשון, חבריך מוזמנים להקרנת הסרט הבא. הפעם."עורך הסרט" ליקט את הקטעים בחייך בהם עשית מעשים נפלאים, אך הוא דאג לחתוך את הקטעים באופן שכזה שמי שיראה את המידע (החלקי) יקבל התרשמות שלילית. לדוגמא: כשהיית ילד, ביקשת מאביך שייתן לך כסף לקניית ספרי לימוד, והוא אמר לך: "לך, קח שטר מהארנק שבכיס של המכנסיים שלי בחדר". עורך הסרט השמיט את החלק הראשון של הסיפור ומראה לצופים רק את הקטע בו רואים אותך כילד קטן נכנס לחדר של הוריך ו"גונב" מכיסו שטר של כסף.

דוגמא נוספת: ניגשת לקופת הצדקה שבבית הכנסת, והוצאת משם מספר מטבעות בודדים (כדי לתת צדקה בזמן התפילה), בתמורה הכנסת לקופה שטר של כסף שהיה אפילו יותר מהכסף שהוצאת משם. עורך הסרט חתך את הקטע שבו רואים אותך מכניס את השטר, בכך הוא גרם שרואים אותך "גונב" כביכול מקופת הצדקה של בית הכנסת.

ב"סרט השני", הקהל כבר ממש ישנא אותך. אתה תרצה לזעוק לפני כולם: "אני לא חוטא! שופכים את דמי! אל תאמינו!", אבל הקהל כה מרוגז עד שאיש מהם אינו רוצה כלל לשמוע אותך. אתה פושע!

מסקנה: אסור לפסול אנשים! מותר לפסול מעשים רעים של אנשים, אבל אסור בשום אופן לפסול אותם! מעשה רע אחד אינו מלמד בהכרח על מכלול האדם.

מסקנה נוספת: גם כשאתה פוסל מעשה רע של מישהו, עליך להיות בטוח שאתה אכן רואה את כל התמונה. אם מישהו סיפר לך על מעשה רע של חברך, אל תמהר לשפוט, אולי הוא הראה לך רק חצי סרט.

אני חוזר ואומר לעצמי ולכם: מותר לפסול מעשים רעים, אסור לפסול אנשים!

אם תפסלו את חבריכם בסופו של דבר יפסלו גם אתכם. העיקרון של מידה כנגד מידה פועל גם כאן. אל תעשו זאת לחברכם וממילא לא תעשו זאת לעצמכם.

לצערנו, קשה מאוד להתגבר על מידה רעה זו. אוי לנו בחיים שכאלו, אבוי לנו מיום הדין.

הערת אגב: יש לא מעט מקרי תיעוד של אנשים שחוו מוות קליני (וחזרו לחיים), המדווחים על כך שבמותם הזמני הם ראו את כל קרובי משפחתם שנפטרו, כשהם באים לקבל את פניהם. בתוך כך הם ראו את כל חייהם חולפים בפניהם במהירות, ממש כמו בסרט. באותם רגעים הם חשו בושה אדירה מכל מעשה לא חיובי שעשו במהלך חייהם.
 
להמשך הפרק מהספר "כוח האמונה": איך העולם מתנהל - "מידה כנגד מידה"


 

עיצוב אתרים: שגרירים